אהבה בסתר, גירושין, ותביעת הקורונה: סיפורה העצוב של דבי ה'חרדקית'

דבי זיגמן הידועה נולדה בעיר התורה בני ברק. אביה היה אברך חשוב בכולל פוניבז' והיא התחנכה על ההשקפה הטהורה של מרן הרב שך זצ"ל, רק חיים של תורה, דעת תורה וגדול הדור. הלכה היא למוסדות הלימוד המקובלים ולא זכרה שום פרט מיוחד מחייה.

בגיל 18 לראשונה עשתה משהו מיוחד, היה לה קשר נסתר עם חברותא של אחיה הצדיק שהיה מבקר בביתה – הוא היה הצדיק הנסתר שלה. כשהקשר האסור התגלה הוחלט במשפחות להסכים לקשר העצמאי ולחתנה.

דבי שמחה מאוד שהיא זכתה לקשר זוגי שלא בשידוך, דבר השונה מכל חברותיה ומעיד שיהיה לה אהבה גדולה. היא חשה מיוחדת ומודרנית כמו בסרטים שהיא ראתה בבית של חברה שלה, רבקי אסטרייכר, שהיה להם במשפחה מחשב, שם הם היו צופים בסרטים רומנטיים אמריקאיים.

הזוג הצעיר התחתן וכולם חשבו שהם חיים באושר. אולם הבעל שידע לחזר לפני החתונה ולגרום לדבי לחוש טוב, התרגש מדי מהאפשרויות של חיי הנישואין, וכך הפחיד את דבי המסכנה שחששה תקופה ארוכה סירבה לקיים המצווה.

העניין גם קשור, לכאורה, להדרכה הלקויה שהם קיבלו בנושא. בליל פורים, כחצי שנה לאחר הנישואין המאושרים, הבעל השתכר והתחיל לנשוק לאשתו. אולם כשהוא רצה לקיים את המצווה היא אמרה לו שאסור שהרי היא לא טהורה.

אבל הוא בשכרונו תפס אותה בכוח, וכשהיא בוכה לעצמה הוא סיפק את יצרו הרע ונרדם.

בבוקר לאחר התפילה ושמיעת המגילה הוא שב הביתה, נשק למזוזה של חדר השינה, נשק לה וביקש סליחה כשהיא לוחשת בשקט: 'אסור' והמשיך כאילו לא קרה כלום.

זרעי שינוי נבטו בגופה. היא החלה לשאול שאלות על הזוגיות שלה ולמה חינכו אותה להתחתן בגיל צעיר, להוליד הרבה ילדים ולפרנס בעל לומד תורה בדוחק כשהוא מתנהג כבהמה וכה הכאיב לה.

לאחר תקופת מחשבה היא הבינה שיש בעיה בבעל ולא בה. חשבה להתגרש, אבל היא הפכה לאשה הרה אז היא הבינה שהיא כלואה במצבה.

חשבה לעצמה, לא נורא, ננסה לשקם את הקשר הפגוע, ואולי גם המשיח יבוא בקרוב. ניסתה להתחבב עליו וציפתה שהוא ינהג בה בכבוד, אך כך לא היה, כעת נהג בה כאילו הוא חיית טרף – היה צדיק בצאתו ורשע באהלו.

דבי רקמה תוכנית בלבה, החליטה לעשות הסבה מהוראה להייטק שכך תוכל לפרנס עצמה לאחר גירושיה בעתיד. לבינתיים ילדה בת, ותקופה בעלה היה נחמד אליה. אולם בהמשך יצריו התעוררו, והיא שיתפה פעולה כי העדיפה לזרום כגופה מאשר לסבול מכפייה ולריב ואולי יהיה לה בושות בקהילה ובמשפחה, וכך הרתה שוב.

היא חשה כשפחה כנענית שלא קיבלה חינוך טוב המכין אותה לחיים ולכן נפלה טרף לבעלה. וגם כעת היא הרגישה שיש לה פחדים כלכליים עקב זאת שלמדה רק הוראה, ולכן אינה יכולה להתנתק מיד, אלא צריכה לכלכל את מעשיה.

בעקבות המצב חשה שהדת לא מדברת אליה. לדעתה, אותם רבנים שמנווטים את הדור אפשרו במקרה שלה רצף של בעיות, של חתונה בגיל צעיר, לימודי הוראה מיותרים, הדרכת כלות גרועה ואברך שהתגלה כמושחת וצבוע. אברך שבבית התנהג כבהמה, ובחוץ היה נראה אברך חשוב ותלמיד חכם רציני בעל הסכמות על קונטרסים בעניינים שונים.

לאחר לידת הילד השני החליטה דבי להתגרש, וגרמה לבעלה לעזוב את הבית. תחילה ירדה מן הדרך הישרה ורק נראתה חרדית מודרנית, אבל נהגה לחלל השבת וכדומה.

לאחר זמן הצליחה לקבל את הגט המיוחל, אבל לאחר הגט חשה פחות זעם על המערכת החרדית והחליטה להתחזק במקצת ואפילו מצאה לה רב מחמד שנתן לה הרבה תשומת לב והקשיב לתלונותיה.

דבי לא נתנה לעצמה להיות מסכנה והפכה להייטקיסטית חרדית מפורסמת העובדת באמזון. היא חשה שזה לא די ושהיא צריכה לעשות עוד למען עם ישראל, ולפיכך החליטה להקים ארגון העצמה לנשים שעברו פגיעות.

גם פתחה לעצמה חשבון פייסבוק והפכה לכוכבת רשת חרדית. וכן החלה לכתוב טור קבוע באתר החרדי 'שער העיר'. בהמשך 'פה ושם' הייתה מתראיינת בתקשורת החילונית נגד שחיתויות בחברה החרדית וגם יצאה נגד שנאת חרדים בתקשורת או על ידי הממשלה הישראלית.

עשתה חיל של ממש בתחום והפכה את חרדיותה לאומנותה. הייתה גם מטיפה לחרדיות-מודרנית, לציונות, צבא ולאהבת המדינה. הייתה מארגנת כל שנה טקס ציוני חרדי בליל יום העצמאות. שם הודתה לה' על זה שיש לעם ישראל מדינה ציונית מתוקנת הכי טובה בעולם. וכל זה בפני מאות 'חרדקים' כמותה.

דבי נחשבה בעצם לגדולת הדור של ה'חרדקים'. ולכן הייתה ידועה בציבור כ'דבי החרדקית'.

ואז הגיעה הקורונה המפחידה. הממשלה הישראלית הודיעה לעם להיזהר ולהימנע מכינוסים המשמשים מסיבות הדבקה היכולות להרוג נדבקים בנגיף. אולם על אף צו בריאות העם אביה הלך לכולל, בגלל שהוא שמע שיש הוראה של ר' חיים שצריך להמשיך. והוא חלה בקורונה ונפטר לאחר כשבוע של סבל.

לאחר השבעה על אביה, חשה שעד כאן, צריך לעשות משהו. דבי הגישה תלונה למשטרה נגד ר' חיים על המרדה. וזאת על כך שהטיף לעבור על החוק בהתאם לתקנות החירום במדינה. ובכך עזר להפיץ את המגפה, ואולי הוא הביא למותו של אביה.

הפיצה את מסמך התלונה שלה למשטרה ברשתות החברתיות והתראיינה על כך בתקשורת הממוסדת ועשתה על העניין רעש גדול. כתוצאה מכך דעת הקהל הישראלית והחרדית עסקה בנושא והמשטרה הודיעה שתחקור את ר' חיים.

עורך דינו של ר' חיים אמר שהרב עבר מניפולציה ולא ידע שיש מגפה וחוק בנושא נגד התכנסות של אנשים בזמן מגפה. וכן לא ידע שמסריטים אותו ומפיצים את הוראתו בעניין. ובנוסף הוא קשיש חסר ישע שגם מונה לו אפוטרופוס.

בעקבות טענות אלו במשטרה הוחלט לסגור את התיק נגד ר' חיים מחוסר עניין לציבור. אולם הם אמרו שיש מקום אולי לחקור את יענקי – הנכד של רח"ק.

לבינתיים נוצר צחוק גדול על חסידי ר' חיים. אנשי הפלג, החרדקים ואנשי ר' גרשון אמרו שרואים שהחצר של ר' חיים מודה שהוא לא כשיר להנהגה, שהרי נאמר שהוא מקבל החלטות בחוסר ידע ושעושים לו מניפולציות.

כתוצאה מכך הנהגת הציבור החרדי עברה לר' גרשון. אך חסידי ר' חיים לא התייאשו, הם אמרו שהסיבה שעורך הדין אמר זאת זה רק להגן עליו מפני השלטון החילוני, אולם זה לא נכון בכלל, זה רק תרגיל שעשו על 'החילוינים'.

יום אחד, חסיד שרוף של ר' חיים פגש את דבי החרדקית ליד ביתה במעבר בין בתים עם מדרגות. והאיש צעק עליה שהיא פרוצה חצופה שמבזה גדולי ישראל. והיא ענתה לו שזה פיקוח נפש ובמקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב. ונדרדרו הדברים עד שהגיע האדם למצב של "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", החסיד הפר את הוראות הריחוק החברתי ודחף אותה במורד המדרגות.

דבי המסכנה נפלה על ראשה בעוצמה ולא קמה. וכך בא קיצה של החרדקית.

נחלקו הציבור בעניין, חלק אמרו שבאה על עונשה ומתה בגלל שביזתה את ר' חיים, חלק אמרו שהיא מתה בגלל הבעיות שיש בקרב הציבור. וכמובן הרבנים נרעשו אחרי מקרה מזעזע זה. הם עשו כינוס חירום ואמרו שיש להתחזק בצניעות וגם במחאות צריך להיזהר לא לגעת בנשים.