רקב מדיה בע"מ

משה מנס לומד בדרך הקשה שאין מתנות חינם בתל אביב
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

היה להם בשירותים מתקן למי פה וכוסות.

היה להם בשירותים מתקן למי פה וכוסות.

"למען השם, מי מתקין דבר כזה במשרד ציבורי?" – תהיתי לעצמי. "הוא צריך להתקין כאן משהו להרגיע את העלבון שאנשים חוטפים פה בנשמה".
צילמתי את זה, ידעתי שעוד אכתוב על זה. על ההשפלה שעברתי. 
אבל בואו נתחיל מהתחלה.

ההתחלה, במודעה בה נפגשתי בפייסבוק: חולמים לכתוב ספר? רוצים לכתוב סדרה לטלוויזיה? אתם יודעים לכתוב? רוצים גם אתם להצליח כמו כל הסלבס המוצלחים בתמונות שלנו? תמיד אמרו לכם שאתם יודעים לכתוב? תשאירו פרטים ונחזור אליכם.

השארתי פרטים, ובום – אישה נחמדה מתוקה מידיי, שלחה לי הודעה בוואטסאפ (פרטים ושמות שונו כדי למנוע כאב ראש). 

"היי משה, אני דניה מסוכנות רקב מדיה. בנוגע לפנייתך, תשלח למייל קורות חיים, סינופסיס באורך של עמוד אם יש לך תוכן מצולם זה גם טוב". 

"אלף חזיזים ורעמים – מאיפה אני מביא לאנשים האלו סינופסיס?"
"עוכרי ישראל בוצדמים סרוחים – מה זה בכלל?"

אני עושה גוגל, שואל את הרב. יושב, חורש וממלא סינופסיס על מה אעשה, מה התכנית ומה הסיפור.

מצרף את הפוסט הזה והזה, הכתבה ההיא וההיא. את המיטב של המיטב עם צילומי מסך וגאונות לשמה. תראו אותי! תשמעו אותי!  אני מיוחד אש, מה שנקרא גאון חד בדורו!

לא תולה תקוות, אבל כל הודעה בוואטסאפ מקפיצה אותי.

והנה, הופה ההודעה: "היי משה, מה קורה נשמה? תתקשר אליי ברגע שתטכל (הטעות במקור!) יש לי חדשות טובות מאוד בשבילך". 

מתקשרררר.
"היי מה קורה?".

היא עונה: "טוב תשמע. הבוס הגדול, מר אורן כלוא מאוד התרשם. הוא יכול לפגוש אותך, בעוד שבוע. בדיוק התפנתה לו פגישה. אתה זמין? מצרפת לך כמה כתבות על החברה שלנו ועל הבוס. חשוב שתקרא".

"כן כן. מה השאלה. אהיה שם". 

סוף סוף הפריצה הגדולה. די לכתוב פוסטים בחצי שקל!

מחשבות כבר רצות. לא עולה כסף, מה יש לי להפסיד? הרי כבר כתבתי דבר או שניים. קיבלתי לייק וחצי ושיתוף ב: רשת, קשת ושאר עמודים מפוקפקים ודבש. אז אולי אני הגילוי הבא? אולי ג'יי קיי רולינג תבוא לבקש חתימה על ספר? לא יהיה לי קל להתמודד עם כל הכבוד והחשיפה התקשורתית שתבוא בעקבות הסרט שלי, אבל אסתדר עם זה.

דווקא אשתי הייתה המבאסת.
"נראה לך שזה בלי כסף? ממתי אתה מאמין בדברים האלו?"

טוב, לא נולדתי היום. אני יודע שטרוולאור, בי היפ וחבריהם נחשבים לפירמידות, כמו כל משקאות האנרגיה שישנו לך את החיים, יתנו לך חיים ערניים מושלמים עם עור פנים חלק. יש לי חבר שמשווק את אינדיגו ובן דוד שפגש את הנסיך הניגרי. שלא לדבר על השכן שמוכר משחת שיניים מלבינה תוך 3 שימושים ומטריד אותי להיות רזה וצעיר כמו חדש אם רק אקנה את אבקת הרבלייף שהצילה לו את החיים.

הוא ניסה גם לשכנע אותי לעשות דמי מנוי בשביל לקבל הכנסה בת 7 ספרות בעבודה מהבית. "נשבע לך שזה לא פירמידה" – הוא אמר. זה סוג חדש של מטבע דיגיטלי שהמציא 'פונזי', זו אפליקציה שתהפוך את העולם, זו המהפכה הפיננסית החדשה. זה כמו מאצ'ינג רק קוראים לזה קיירוס, מערכת מצוכללת ששוכרת ממך את השטח הפנוי במחשב. אתה עוד תצטער שלא הצטרפת חינם ב 1,000 שקל דמי חבר ו 5 חברים אותם תכניס לעסק ותביא לכנס. זו מהפכה פיננסית חדשה, שיווק רשתי שהוכח על ידי כל המחקרים וגם המדע הוכיח הנה תראה את הדיאגרמה.

כמעט עשיתי קורס מנעולן מוסמך של איגוד המנעולנים המוסמכים שבמוסמכים (איגוד עולמי!) שעושים מיליונים וכמעט עשיתי מציל בהתכתבות ומרצה בהידברות. אבל לא אני לא מאמין במיסטיקה ונרות הופי.

אבל למכור את התוכן שלי?! זה אמיתי לגמרי. התוכן הוא המלך. "אשתי היקרה, עזבי אותי בשקט. אל תהיי רעילה, וכדאי שתתחילי להאמין בבעלך".

מתארגן לפגישה.

טוב, חולצה לבנה זה מאסט. אני בא על תקן ה'חרדי החמדמד'. אבל גם מכנסי כותנה ונעליים חומות שלא יחשבו שאני מהמסוכנים. אני המלך החדש. ואני שלא כמוהו, רק קידוש השם עושה. לא שאני מייצג את המגזר אבל אני אראה את פרצופה היפה. איזה מלך אני. חבל רק שבמוישי. קצת נדוש.

מכניס לוויז את הכתובת.

דרך יעקב שמרל 911 Midtown DeWork קומה 43 תל אביב. מסתובב 3 שעות בשביל למצוא חניה בתשלום מופקע אבל יש ברד בחינם, אז שווה.

מגיע למקום.
שתי נשימות עמוקות, "יא-חבייבי איזה לובי, כזה משרד אני צריך. נראה לי שאוכל להרשות לעצמי", רק שאני מעדיף בית פשוט על הים לאו דווקא תל אביב, כל מקום שקרוב מספיק כדי לצלול לשחות ולעשות סאפ. מעניין אם גם אשתי תאהב.

עולה במעלית השרד. מסדר את המכנס. בתל אביב לא אומרים מכנסיים, אומרים מכנס כיאה וכיאות לתל אביבים נאורים. באסה לי שהגעתי עם רכב, אני חייב ביד בטרייה של אופניים חשמליות.

נכנס לחתיכת חלל עבודה, לימים למדתי שזה חלל עבודה משותף לפי שעות. אוו אה, קפה חינם ומים עם לימון ועלים. הוליווד זה כמעט כאן!

"שלום, אתה בוודאי משה" ניגשת אליי דניה.

"ודאיי ודאיי, לא קשה להבחין", אני מתלוצץ בנחמדות.
"אכן אכן" היא מתלוצצת חזרה, "אתה כותב ממש מיוחד". 

"תודה רבה." – אני עונה.

מי היה מאמין שבחורה בלונדינית מתל אביב, בריאה נאה שברא אלוקינו תגיד לי שאני כותב מיוחד!? 

יש אלוקים!

"מיד אורן יקבל אותך". אז אני מחכה.
אחרי המתנה אינטליגנטית של כמה דקות, בהן אני מעיין במגזין תורני עסקי-מדעי כיאה לאדם עסוק וחשוב שכמותי – רק שלא יחשבו שאני מתבונן בתמונה הזו של הבננה.  

אני נקרא אל הקודש.
נכנס לעוד חלל עבודה, שם אני פוסע לאיטי אל עבר חדרו של הבוס הגדול, עובר ליד אנשים חשובים שעובדים על מחשבי על, מי היא מאמין שככה נראים מחשבי על.

הוא כבר משקיף עלי מלמעלה, מהחדר שצופה על פני כל חלל העבודה. אדם בעל מבנה בינוני, ועם מראה של בוס גדול. נוקב. ככה זה בתעשייה.

אני נכנס לוחץ יד. לא חזק מידיי, אני לא שתלטן אלים.
לא חלש מידי, אני כן אמביציוזי, בעל מעוף, אדם נחוש.

"שב בבקשה".
מתיישב.

הוא נותן לדקה של שקט לעבור, מביט במחשב העל שלו. המשרד שלו משקיף על הים, על תל אביב.
ואז פונה אליי: "משה, מה אתה יודע עליי?"

"אממממ, שאתם חברה שמייצגת אמנים, אתם מפיקים דברים לטלוויזיה, אתם לקחתם תסריטים של אנשים  ומכרתם אותם לנטפליקס, אתם לוקחים תוכן מוכרים אותו למפיקי טלוויזיה.

הוא עוצר אותי.
"משה, זה יפה מאוד, אבל קראת את הכתבות שדניה שלחה לך?

אני – "כן, מלמעלה".
הוא חושב.

לעצמי אני חושב: "חושב הרבה זמן השמויגר הזה – וואי וואי הלך עליי".

הוא מתבונן בי בעיניים של מפיק העל שלו, ואז מעלה את הטון: "תגיד, אתה חושב שזה מכובד מה שקורה כאן? אהה?

אני פיניתי זמן, הקדשתי לך פגישה, קראתי את הדברים שלך, את קורות החיים שלך. כן כן, קראתי את הסיפור על החבדניק. אני כיבדתי אותך. ומה אתה?".

דממה בחדר.
טוב, נו לא באמת חשבתי – ש 'הסלט ארטישוק המקולקל' הזה – יבחן אותי על דברים אישיים שהוא עשה, על ההצגה שהוא כתב, על תאונה שהוא ראה, על השידוך שהוא ביטל, ועל זה שהוא לא אוהב חריף עם הגפילטע פיש שהוא מכין לבד.

"תשמע תראה" אני מאלתר.
"יש אפשרות שאני יוצא לכמה דקות ועובר על הדברים וחוזר לפגישה שוב?"

הוא חושב שוב. חוכך בדעתו אם אפשר לתת לאוויל כמוני הזדמנות שניה להצליח בחיים
ובסוף עונה באנחה: "נו נו בסדר. זה לא מקובל, אבל בסדר."

יוצא.

שמח ומאושר שהצלחתי להציל ברגע האחרון את הקריירה שלי.

מתמקם באחת הפינות של חלל העבודה ולומד על האיש בבקיאות ובעיון עם כל המפרשים. עכשיו אני יודע הכל על ה'תוגה' הזה, על החיים האישיים והציבוריים. מדובר ב 'עז בלי זקן', 'מדוזה', 'הרינג כבוש בלי קרקרים', איש רע, שחצן, 'אנתרופופהאגוס' אוכל אדם. 

הוא באמת עשה כמה דברים, אז אני מסכם ואפילו כותב ראשי תיבות על היד. יאללה למבחן!

חוזר פנימה ומחכה עוד שעה עד שירום כבודו מוכן לקבל אותי.

ואז הוא מתחיל לדבר באינגליזית. יס משה,  וואט דו יו נואו אבאאט מי?
אני יודע קצת אינגליזצינית ועונה לו "יו וריי גוד מאן. יו דיד דיס אנד דאט. שוטף אותו במידע מרתק אש.

אחרי שני משפטים הוא עוצר אותי ואומר לי: "הבנתי, עכשיו אחרי שאתה יודע הכל עלי ועל החברה. הנה המסלולים שלנו."

עצירה קצרה של כחכוח בגרון של המפיק ולגימה מכוס קפה אספרסו קצר קטן חזק בלי סוכר, שהמזכירה הכניסה.

"משה או מוישה?" הוא שואל שאלה רטורית, וממשיך בניתוח של היכולות המוגבלות שלי.

"יש לך בסיס טוב, רק יש עוד המון עבודה. אנחנו נלמד אותך איך להפוך את הטקסט לתסריט, אנחנו נשפר את האנגלית שלך ואנחנו נכין אותך לפגישה עם שועי עולם ובכירי התעשייה. הכי זול ובגלל שאני מאמין בך זה עשרת אלפים דולר. לא כולל הטיסות, כמובן שיש חבילות שונות".

אני בהלם, אבל לא מראה שאני בהלם.
אומנם, עשרת אלפים דולר זה סכום היתרה שלי ברב קו. אבל לא חשבתי שאני צריך לשלם.

אני מנסה לגשש: "יש אולי מלגה לחרדים? גמ"ח? פרוטקציות? קשרים? משהו?
אולי אתה תיקח את התוכן ותבדוק אם המפיקים אם יש על מה לדבר?"

הוא נותן לי מבט כאילו נפלתי מהירח, לא ממש עונה. "תראה, אנחנו מוציאים משלחת בעוד שלושה שבועות, אם אתה רוצה להצטרף אתה צריך להחליט מהר. אני בטוח שאתה תצליח בגדול.
תודה לך משה".

יוצא. הלום.
לא יודע עם אורן ה'יבחוש' הזה, הוא יותר 'יבחוש' או יותר 'גוש אדמה מתפורר'.

לא בטוח עם עליי לבכות או עם עליי לצחוק על עצמי "למה חשבתי שזה חינם?" ולמה חשבתי שמכאן תבוא הישועה?

נכנס לשירותים.
פוגש את מתקן המי פה עם הכוסיות, מרים 3 שוטים של גירגורים ובכול יריקה צועק בתוך הלב: 'טפו עליך אורן', יא 'פרה מוכת שיגעון'. יום אחד אני אכתוב עליך פוסט שיהפוך לסדרה בהוליווד. 'טפו עליך קוף'.

מחשבה 1 על “רקב מדיה בע"מ”

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

הישיבה לגברים בלבד

פעילת ש"ס נלהבת מוצאת את עצמה מובילה את מחאת הכיסאות, טור אישי סוער במיוחד

צבי דוד – חלק 2

סם גרין חולק איתנו את סיפורו של צבי דוד, חלק שני בטרילוגיה.

אברהם

אני מודה לך אבא אהוב, על כל כוכב שלי שנשמתו מסלקת את החושך

היינו שנים

היינו שנים, הוא ואני ולא הבטתי אחור אל השני

קומיקס חרדי בסוכות

תערוכת הקומיקס החרדי בגלריית המקלט, האמן מוטי הלר בתצוגת יחיד מרהיבה

סיפורו של ההלך

איך יתנקה ההלך השפוף, ומי יקח את האחריות

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן