בימים אלו של בחירות, כל מפלגה מציגה את המצע שלה, ומיליוני שקלים מבוזבזים על פרסומות, על חשבון משלמי המיסים. רוחות מלחמה מנשבות מכל עבר, וכל מפלגה משתדלת להבליט את יתרונותיה ואת חסרונות המפלגות המתחרות. והאזרח הפשוט? אנא הוא בא, שרוי בדילמה למי להצביע. מי ישרת את האינטרסים שלו, יפעל בעבורו מחד וישמור על ביטחון וכלכלת ישראל מאידך.
עבור מרבית הציבור החרדי אין שום התלבטות. הם כבר יודעים כי כאשר הם עומדים מאחורי הפרגוד הם מכוונים ל"ככל אשר יורוך" וכל אחד מצביע בהתאם להוראות רבותיו. הדברים היו כה פשוטים עד לפני מספר שנים.
בשנים האחרונות, רוחות חדשות נושבות בתוך המגזר והחלו להישמע קולות נוספים. חלק מהציבור החרדי או ליתר דיוק 'בעלי הבתים', אלו שתורתם לא אומנותם ועובדים לפרנסתם, החלו להלין כי המפלגות החרדיות דואגות רק ללומדי התורה. נשמעו גם קולות של נשים חרדיות אשר הלינו כי המפלגות החרדיות מדירות נשים. נשות ארגון 'לא נבחרות לא בוחרות' הביעו מחאתן בכל דרך אפשרית והבהירו כי כל זמן שלא תשולבנה נשים חרדיות במפלגות החרדיות – הן לא תצבענה לסיעות החרדיות.
בשנים האחרונות נראה כי קיימת הפנמה מסוימת בסיעות החרדיות והם משקיעים משאבים רבים כדי להגיע לליבם של החרדים העובדים. כך ניתן לראות כי מנותבים משאבים לטובת פרסומות באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות, על מנת לשמר את קהל הבוחרים ואף להגדילו. נראה שהסיעות החרדיות עברו סוג של אבולוציה, והן מבינות את החשיבות של הרשתות החברתיות והאינטרנט, דבר אשר בשנים עברו לא היה עולה על דל מחשבתם.
יחד עם זאת נשאלת השאלה, מדוע המפלגות החרדיות, על אף שהתקדמו ואף שינו גישה, בכל הקשור לייצוג נשים נותרו הם כבעבר מסרבים בכל תוקף להכניס ולצרף נשים, ראויות ככל שיהיו?
לפני מספר שנים נראה היה כי חלה איזה שהיא הפנמה בכל מה שקשור לשילוב נשים ואף הוקמה 'מועצת החכמות' שתפקידה היה לייעץ למפלגת ש"ס בכל הקשור בענייני נשים. בדיעבד הסתבר כי מועצת החכמות הייתה סוג של פיקציה אשר נועדה לייצר מסך עשן באשר לכוונות האמיתיות של המפלגה בכל הקשור לשילוב נשים ברשימה.
משהסלים השיח בעניין והמפלגות החרדיות נדרשו ליתן תשובות מדוע לא תשולבנה נשים ברשימותיהם, טענו ראשי המפלגות החרדיות כי נשים חרדיות לא מעוניינות להיות חברות כנסת. לאחר שטענה זו התפוגגה – עם הודעתן של מספר לא מבוטל של נשים חרדיות אשר הצהירו קבל עם ועולם כי ברצונן לשמש כחברות כנסת ולהיות שליחות ציבור נאמנות – באו ראשי המפלגות וטענו כי רוח ההלכה אינה נוחה מכך.
לשאלה הלכתית זו תשובות רבות. יש רבנים הסבורים כי תפקידה של האישה להיות בביתה לגדל את ילדיה ואף סבורים כי נשיאה בתפקידים ציבוריים אינה עולה בקנה אחד עם המצופה מבת ישראל קדושה לעניין צניעות. מאידך יש רבנים אחרים שסבורים כי אין מניעה הלכתית והדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שמרבית הנשים החרדיות נדרשות לצאת ולפרנס את בעליהם השוקדים על תלמודם.
הם אף הוסיפו והבהירו כי הדברים אינם עומדים בסתירה לדברי הרמב"ם שום תשים עליך מלך – מלך ולא מלכה, שכן עסקינן בתפקיד ציבורי, וח"כ משמש כשליח ציבור אשר כל תפקידו לשרת את הציבור ולא למלוך עליו. אך מאמר זה אינו מאמר הלכתי ונראה כי בכל הקשור להלכה ישנם צדדים לכאן ולכאן וכל אחד ינהג על פי מנהג רבותיו, כך שנראה שהפערים הקיימים הם בעיקר השקפתיים.
כיום אנו עדים למציאות בה נשים חרדיות מתמודדות ואף במפלגות אחרות הרחוקות מלהיות חרדיות. הדוגמה הבולטת ביותר היא חברת הכנסת עומר ינקלביץ' אשר משתמשת בכישוריה וכוחותיה האלקטורליים כדי להביא מצביעים אשר יתנו את קולם למפלגת 'כחול לבן'.
ואני שואלת: לא חבל?
בנסיבות הקיימות, לא ניתן להתעלם כי יש צורך אמיתי בשילוב נשים חרדיות בכנסת. הצורך שעולה מן השטח אינו מפחית מעבודתם המסורה של חברי הכנסת החרדים אשר דואגים לעולם התורה ולאינטרסים של לומדי התורה, אך ללומדי התורה יש גם נשים, שגם להן צריך לדאוג.
אין ספק שנושאים רבים אשר אף הם ברומו של עולם – כגון בריאות האישה החרדית, תעסוקת נשים חרדיות, יציאת נשים חרדיות לאקדמיה, שוויון בשכר ועוד – ימולאו בצורה טובה יותר על ידי נשים.
