סיום הש"ס הוכיח: הפוליטיקה הכריעה את הרעיון

בארה"ב התכנס כל הציבור החרדי לאירוע אחד ענק, בישראל סיום הש"ס התפצל לאינספור אירועים - מה זה אומר עלינו ומה אנחנו יכולים ללמוד על כך מפרשת השבוע?
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השבוע נסיים לקרוא את חומש בראשית, וכן בנוסף לזה חגגו השבוע בכל העולם את סיום מחזור הדף היומי, והתחילו ללמוד מחדש את מסכת ברכות. ברצוני להעיר ולהסב את תשומת הלב לתופעה שבלטה בחגיגות הסיומים בשבוע האחרון ולדון בה בקצרה לאור פרשת השבוע.

עד למחזור זה, נחגג בדרך כלל סיום הש"ס באירוע מרכזי אחד (או שניים, בירושלים ובמרכז הארץ), ואילו הפעם בלטה העובדה כי במובן מסוים נעלמה ההילה של האירוע המרכזי, ובמקומה היינו עדים לכך שכל קהילה חגגה בפני עצמה את שמחת סיום הש"ס שנלמד בין כתליה. זאת בשונה מהנעשה בארצות הברית, בה עדיין נחגג סיום הש"ס באירוע מרכזי של אגודת ישראל.

הסיבות לשינוי זה אינן חד משמעיות, וניתן לנמק אותו בכך שהתרבו הלומדים למספרים כה גדולים עד כי לא ניתן עוד לתכנן במדינתנו הקטנטונת אירוע מרכזי שיכיל את כולם באופן נאות. סיבה נוספת עשויה להיות קשורה לפטירתם והסתלקותם של גדולי ישראל בשנים האחרונות, שהותירה חלל כה גדול שאין מי שימלא אותו, ומשום כך אין עוד אפשרות לארגן ולתכנן אירוע המוני מרכזי שימשוך את המוני בית ישראל אליו. אולם, הייתי רוצה להתייחס לתופעה זו מזווית שונה ולהאיר נקודה מסוימת על פיה.


בפרשת השבוע מסופר על ברכות יעקב אבינו לשנים עשר השבטים בטרם פטירתו מן העולם. ברכות השבטים מחולקות לשני חלקים: בתחילה כל שבט מקבל ברכה ייחודית לעצמו, ואילו לאחר מכן בסוף הברכות, מוסיפה התורה פסוק נוסף: "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, איש אשר כברכתו ברך אתם" (בראשית מט, כח).

המפרשים נדרשים לשאלה: מהי הברכה המוזכרת בפסוק זה, והלא כל הברכות כבר פורטו בפסוקים הקודמים, ומהי אם כן הברכה הנוספת המוזכרת כאן?

רש"י מסביר זאת ואומר: "לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו, מה תלמוד לומר ברך אותם? לפי שנתן ליהודה גבורת ארי, ולבנימין חטיפתו של זאב, ולנפתלי קלותה של אילה, יכול שלא כללן כולם בכל הברכות? תלמוד לומר: ברך אותם" (שם). רש"י מסביר אם כן, שאמנם לכל שבט הייתה ברכה נפרדת וייחודית שנועדה לסמל ולהעצים את תפקידו המיוחד של שבט זה. אולם יחד עם זאת, הייתה גם ברכה כללית שאיחדה את כולם כאחד, וכפי שכותב זאת רבנו בחיי: "ועל דרך המדרש לפי שנתן ליהודה גבורתו של אריה ולנפתלי קלותו של איל ולבנימין חטיפתו של זאב יכול שלא כללן בכל הברכות? תלמוד לומר: ברך אותם".

רש"י ורבנו בחיי מציגים פרדוקס, מחד גיסא לכל שבט יש את ברכתו הפרטית והייחודית לו, ומאידך גיסא, לבסוף כולם מאוחדים בברכות, וכולם למעשה מושפעים כאחד; כל שבט מתברך גם בברכת רעהו. זאת אומרת שלמרות שלכל שבט יש תפקיד משלו וכוחות משלו, בה בעת השבט הוא יחידה מהכלל, חלק מהעם, ולכן ברכתו של כל שבט מצטרפת לשאר השבטים ויחד נוצרת שלמות אחת.


במדינת ישראל כיום מתרבים הקולות (מנשיא המדינה בנאומו ועד לטורי דעות בעיתונות), על כך שהעם מתחלק ומתפלג לשבטים, הן חברתית והן פוליטית. אמנם התפיסות הלאומניות שרווחו בעולם לפני מלחמת העולם השניה פינו את מקומן לגלובליזציה והומאניות, אולם כיום בעקבות גלי ההגירה הגדולים חוזרות ועולות תפיסות אלו, ויעידו על כך האירועים האנטישמיים שאירעו בארצות הברית לאחרונה.

רעיון הדף היומי שהעלה רבי מאיר שפירא זצ"ל בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל, שעד היום מנכסת וזוקפת אותו לזכותה. במה זו גם גרמה  למרבה הפלא, לכך שגדולי ישראל שהתנגדו לאגודה, התנגדו ממילא גם ללימוד הדף היומי באותן שנים, וראו בו מזימה לאומנית ופוליטית.

רבי יואל מסאטמר זצ"ל מצוטט באומרו: "כמה פעמים כשנתגלגל השיחה אצל מרן ז"ל אודות דף היומי, אמר שהוא עניין מאדערני, לכלול כל הכלל ישראל בדף אחד, ולא נשמע כזה מגדולי ישראל מעולם". ובשם אחד מאדמ"ורי בית צאנז רבי אלחנן הלברשטאם זצ"ל מובא: "פעם שאל אחד את רבינו, תינח שכבודו צועק על הציונים ועל המזרחיים ועל האגודאים, אבל דף היומי שהוא גמרא, וכי חל איסור ללמוד אותה? השיב לו רבנו בנועם לשונו: פרוסת לחם טובה היא, ועם חמאה היא יותר טובה, ואם נותנים בתוכה איזה לפתן טובה היא עוד יותר, אבל אם מניחים אותה במצודת העכברים אסור לנגוע בה" (מתוך מאמר של אברהם שפירא).

רעיון האחדות, הוא זה שעמד בבסיס יוזמת הדף היומי, הן מבחינה פרקטית, בכך שהאחדות שהובילה לכנסיה הגדולה שריכזה את גדולי ישראל היוותה את הבמה והפלטפורמה להטמעת הרעיון בקרב הציבור, והן מבחינה תיאולוגית, בכך שרבי מאיר שפירא טען שלימוד קבוע שירכז ויאחד את היהודים בכל העולם, יציג באופן מוחשי את התגשמות מאמר הזוהר המצוטט אצל רמח"ל ורבי חיים מוולוז'ין: "קודשא בריך הוא, ואורייתא וישראל חד הוא".

באגודת ישראל בארצות הברית שעדיין מאחדת כיום את רוב היהדות החרדית במדינות אלו, האחדות ניכרת בסיום הש"ס המרכזי שנערך שם, והיא בהחלט יכולה להוות מושא לקנאה בקרב יהדות ארץ ישראל, בה אחדות מעין זו אינה נראית כאפשרית עוד.


הדיבורים על ההתפלגות לשבטים במדינת ישראל, מצטיירים בעיקר כנוגעים למאבקי ימין ושמאל, ועשירונים עליונים ותחתונים, אולם כמדומני שסיום הש"ס הנוכחי מציב מראה אל מול עיני הציבור החרדי והדתי בארץ ישראל, וממחיש את ההתפלגות שנוצרה בו, המבדילה ומבחינה בין ציבורים, עדות, וקהילות.

במבט פסיכולוגי, יש לכל אדם "אני עצמי" ו"אני חברתי", דהיינו תפיסת עצמי הקשורה לאופיו ואישיותו, ותפיסת עצמי שקשורה להשתייכות החברתית שלו. ישנן תקופות בהן האני החברתי הוא ה"אני" המרכזי והדומיננטי (למשל בנאציזם ובפאשיזם), או מדינות וחברות בהן ההשתייכות והקונפורמיות, הן התכונות הרצויות בהן (למשל במדינות המזרח הרחוק). ולעומת זאת ישנן תקופות (כדוגמת הפוסט מודרניזם), ומקומות (כמו ארצות המערב), בהן ה"אני" הדומיננטי הוא "האני העצמי", זאת אומרת שהשאיפה המרכזית היא להגיע למימוש עצמי ייחודי, ולהיות שונה ולא כמו כולם (אם כי תיאוריות ביקורתיות כבר לפני עשרות שנים הצביעו על הפרדוקס העומד בבסיס השאיפה של כולם, להיות לא כמו כולם).

הפוליטיקה הישראלית בה מעורב הציבור החרדי, בשונה מארצות הברית, אמורה לכאורה לאחד את "השבטים החרדים" במאבק על עולם התורה והדת במדינה, אך בפועל, נראה כי יש לכך תופעת לוואי היוצרת שבטיות ומפלגת את הזרמים במאבקי כוח המעצימים את ה"שבטים" על חשבון הכלל. מפרשת ברכות יעקב עלינו ללמוד את המסר של: "ברך אותם", ולזכור שהקמת הדף היומי, ומטרתו, היתה לא רק תורנית אלא גם אחדותית. וכך במקביל למימוש העצמי והייחודי שכל אחד ואחת בזמננו שואף אליו, עלינו לזכור את "האני החברתי" היהודי, שמאחד את השבטים יחד לכלל ישראל, ומשתף את כולם בברכת כל שבט ושבט.

חזק חזק ונתחזק

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

צבי דוד – חלק 1

סם גרין חולק איתנו את סיפורו של צבי דוד, חלק ראשון בטרילוגיה.

רַק אֶצְלִי הַחַלּוֹן סָגוּר

וַאֲנִי פַּךְ קָטַן, לְלֹא בַּיִת אוֹ חוֹתֶמֶת. וְהַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קוֹדֶשׁ הֵם, וֵאֶיּן לִי רְשׁוּת • תומר פרי

מסר פומבי נדיר מהרב עמרם פריד שליט"א - בחירות 2019ב
עת ומועד לכל

מסר פומבי נדיר במיוחד מהרב עמרם פריד שליט"א לרגל בחירות 2019ב

געגוע

שיר מאת שיפי סלובטיצקי

קוגל "מעורב" ירושלמי

יהודה דרורי במאמר מעורר על סטראוטיפים, על מה הם מחפים ומה מחירם עבורנו

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן