לִיֵּל זְרִיחָה רוּחַ אֱלוּלִית
נוֹשֶׁבֶת
קוֹל שֶׂכְוִי בּוֹקֵעַ – הַזְּעָקָה
מְהַדְהֶדֶת
זֶה בָּא מִבִּפְנִים, נִשְׁמָתִי
מִתְעַרְטֶלֶת.
נְעִימָה חֲרִישִׁית נוֹשֶׁבֶת,
זוֹעֶקֶת
מִמַּעֲמַקִּים הִיא לוֹחֶשֶׁת,
מְעַרְפֶּלֶת
רֶגֶשׁ שֶׁבִּי נַמֵּס, נִשְׁמָתִי
מִתְלַהֶטֶת
שׁוּב הִיא כָּאן מְעוֹרֶרֶת
מִתָּמִיד
לְלִיבי הֲיַשֵּׁן חוֹדֶרֶת,
אֲצִילִית
אֶת נִשְׁמָתִי הַכְּמֵהָה חוֹבֶקֶת,
יְדִידוּתִית
קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק… הִתְעוֹרֵר לְךָ
פָּעוּל
קוֹל עָמוּם מֵהַדְהֵד מִשּׁוֹפָר
חָלוּל
קוֹל שׁוֹאֵג מֵעוֹלָמוֹת נִסְתָּרִים
"אֱלוּל"
מַפִּיל הוּא אֶת חוֹמוֹת
הַמַּבּוּל
הַהֶרְגֵּל נוֹפֵל חֲלַל, נִשְׁבַּר
הַמַּנְעוּל
יְרֵחַ יָמִים מְלוֹא כָּל הָאֹפֶק
"אֱלוּל"
