זעיר אנפין

כי המאבק ידוע, בין קודש לחול, חוזר הוא חלילה, אך מוכרע הוא מראש.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

רעווא דרעווין, שעת כיסופים. זעיר אנפין זמן דמדומים.

בשמים אש מתלקחת, בין עננים וכוכבים זריזים שמנצנצים.

וברחובות עלטה משתררת, וכובשת את המרחב והזמן.

ומחלונות הבתים, פיוטים משתפכים, מסעודתא דזעיר אנפין.

ושקטים הם הרחובות, כמו מיתת נשיקה, והערגה מתבצרת לה בין הקירות.

כי המאבק ידוע, בין קודש לחול, חוזר הוא חלילה, אך מוכרע הוא מראש.

וקשה המחזה, ומאיים הוא לצפייה, כיצד אט אט מתחמקת המלכה,
ורק בודדים מעזים לצאת בזו השעה, בשעת זעיר אנפין של קודש וחול.

קישור מקוצר:

2 מחשבות על “זעיר אנפין”

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

לבושה בגלות ערומה

הייתי כזונה בתפארתה, אורה גלומה בחשכה. כלים שבורים בשלמותם, שקט הניגון על פני הים • נילי גינגולד אלשיך

חֲזָרָה בְּלִי תְּשׁוּבָה

חֲטָאִים שֶׁל"יְסוֹד מַלְכוּת • וחֲטָאִים רְגִילִים שֶׁל פֵּירוּשׁ בָּהִיר וּמְנֻוקָּד • הרהורים בימים נוראים

קוגל "מעורב" ירושלמי

יהודה דרורי במאמר מעורר על סטראוטיפים, על מה הם מחפים ומה מחירם עבורנו

חנוך

"אַבָּא חוֹנֵךְ יֶלֶד חוֹנֵךְ אַבָּא חוֹנֵךְ יֶלֶד" – שיר מאת יעקב מתן

מלאכים בלבן

נדחקת בין מלאכים, מתפללת למקומה, בין תפילה לנחמה

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן