רעווא דרעווין, שעת כיסופים. זעיר אנפין זמן דמדומים.
בשמים אש מתלקחת, בין עננים וכוכבים זריזים שמנצנצים.
וברחובות עלטה משתררת, וכובשת את המרחב והזמן.
ומחלונות הבתים, פיוטים משתפכים, מסעודתא דזעיר אנפין.
ושקטים הם הרחובות, כמו מיתת נשיקה, והערגה מתבצרת לה בין הקירות.
כי המאבק ידוע, בין קודש לחול, חוזר הוא חלילה, אך מוכרע הוא מראש.
וקשה המחזה, ומאיים הוא לצפייה, כיצד אט אט מתחמקת המלכה,
ורק בודדים מעזים לצאת בזו השעה, בשעת זעיר אנפין של קודש וחול.
אוריאל צייטלין כועס. על טכנאי מפתח תקווה, על פרופ' מהאקדמיה, ועל התקשורת בימי קורונה • "ללקק זה מדבק" – טור סוער
האם המופתים הינם נחלתם של האדמורי"ם החסידיים בלבד
בין עבודה לנטל, ובין חיבור לחנק, סילביה וספנסר מובילים אותנו לבין המיוחד שיכול להתקיים רק בזוגיות
בשבועות האחרונים התפתחו שתי "מלחמות קודש" חדשות • הרב בצלאל כהן ירד למעמקי ההתרחשויות שעל קו הרצף החרדי-ליטאי
להיכן נעלמת השפעת החרדים החדשים • האם בכלל זאת קבוצה עצמאית ומשפיעה?
בית מדרש לכתחילה מארח את ד"ר תומר פרסיקו במפגש מרתק על זהות חרדית בתוך עולם חילוני
יסכה, היתומה מבני ברק שעלתה השבוע לכותרות בתקשורת, מרשימה בכישרון ובחדות המחשבתית שלה • אני מצדיע לה על החוסן והיכולת לנתב את חייה
2 מחשבות על “זעיר אנפין”
מיוחד.
אפשר לנצח את המאבק הזה,
להמשיך את הקודש על החול.
ולקבל עוד כמה דקות?…