רעווא דרעווין, שעת כיסופים. זעיר אנפין זמן דמדומים.
בשמים אש מתלקחת, בין עננים וכוכבים זריזים שמנצנצים.
וברחובות עלטה משתררת, וכובשת את המרחב והזמן.
ומחלונות הבתים, פיוטים משתפכים, מסעודתא דזעיר אנפין.
ושקטים הם הרחובות, כמו מיתת נשיקה, והערגה מתבצרת לה בין הקירות.
כי המאבק ידוע, בין קודש לחול, חוזר הוא חלילה, אך מוכרע הוא מראש.
וקשה המחזה, ומאיים הוא לצפייה, כיצד אט אט מתחמקת המלכה,
ורק בודדים מעזים לצאת בזו השעה, בשעת זעיר אנפין של קודש וחול.
2 מחשבות על “זעיר אנפין”
מיוחד.
אפשר לנצח את המאבק הזה,
להמשיך את הקודש על החול.
ולקבל עוד כמה דקות?…