המדינה והשלטון בספר בראשית

מהו יחס התורה והאבות למבנה המדינות ומערכת החוק הרצויה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

המאמר הינו חלק מהמאמר שיופיע בחלק ג' של ספרי

לויתן

חומש בראשית, המכונה "ספר הישר" בעקבות תיאורי חיי האבות הנקראים ישרים, כדברי הגמרא במסכת עבודה זרה: "מאי ספר הישר, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, דכתיב בהו: תמות נפשי מות ישרים" (כה, א).

מספר פעמים אנו פוגשים בחומש בראשית את יחס התורה והאבות למדינות ומערכות החוק שלהן, וברצוני לדון מעט בנושא זה כחלק מהיושר שמוטל עלינו ללמוד מפרשיות החומש.

  • אנשי מגדל בבל מתאחדים לפרויקט בניית המגדל עד שה' בולל את שפתם ומפזר אותם.
  • אברהם במצרים ובגרר מתעמת עם החוק, וחושש מרציחתו בגלל יופייה של אשתו.
  • לוט בסדום, המתוארת כמדינה מושחתת ביותר בחוקיה.

בימי הביניים, המלוכה והכנסייה היו שלובות זרוע ותלויות האחת בזולתה, האמונה היתה חלק מהשלטון והמלך מלך בחסד האל. לקראת היציאה מימי הביניים, החלו להתפתח תיאוריות מודרניות שניסו להבין את מהות המדינה והשלטון, ולפתח תיאוריות מדיניות שיצדיקו ויגדירו את המלוכה ומוסדות השלטון ללא קשר לדת ולאמונה.

אחד הנסיונות המפורסמים והמרשימים ביותר בתחום זה הוא ספרו של ההוגה הבריטי תומס הובס הנקרא "לויתן" שיצא לאור בשנת 1651 באנגליה. בספרו מראה הובס כי ההצדקה למדינה אינה נובעת מחסד האל, אלא היא מוכרחה להיות יוזמה ואינטרס של האנשים, שמבינים שללא כריתת ברית ואמנה חברתית שתסדיר את החוק ביניהם, הם יחיו את כל חייהם במצב של מלחמה מתמדת ללא כל בטחון אישי.

הובס כותב:

"אומנותו של האדם מחקה את הטבע, עד כדי כך שהיא יכולה ליצור בעל חיים מלאכותי, שהרי החיים אינם אלא תנועה של אברים …מכל האומנות נוצר אותו לויתן גדול הקרוי מדינה, שאינו אלא אדם מלאכותי, שאמנם גדול הוא בקומתו ובעוצמתו מן האדם הטבעי אשר להגנתו ולהצלתו נועד …היושר והחוקים הם תבונה ורצון מלאכותיים, הרמוניה היא בריאות, מרי הוא חולי, ומלחמת אזרחים היא מוות. ולבסוף הרי ההסכמים והבריתות שעל ידיהם נעשו בתחילה חלקי הגוף הפוליטי הזה, ועל ידיהם צורפו ונתחברו, דומים הם לאותו צו: יהי, או לאותו: נעשה אדם, כדבר אלוהים בבריאה" (לויתן, הקדמה).

לדבריו, המצב הטבעי הוא מצב מלחמה וחוסר בטחון:

"אם שני בני אדם חושקים באותו הדבר, ובכל זאת אי אפשר להם ליהנות בו יחדו, הם נעשים אויבים, ובדרכם אל תכליתם הם משתדלים להכניע או להשמיד זה את זה" (פרק יג). מאבקים אלו נובעים מ- 3 מניעים: תחרות, חוסר אמון, וגאווה: "הסיבה הראשונה מניעה בני אדם לפלוש למען הבצע, השניה למען הבטחון, והשלישית למען המוניטין". הוויכוח בין קין והבל שהוביל לרצח האחרון בידי אחיו, מתאר להפליא את אותו מצב טבעי בו שני האחים לא יכלו לחיות יחדו בשלום: "בזמן שבני אדם חיים בלי שום כוח כללי שישמרם כולם יראים, הריהם כולם במצב הקרוי מלחמה …מלחמה אין עניינה קרב או פעולת לחימה בלבד, אלא משך זמן בו הרצון להתנגש בקרב, ידוע די הצורך …כל זמן אחר הוא שלום".

מה קורה לבני אדם שחיים במצב טבעי שכזה?

"אין מקום לחריצות, שהרי פריה של זו אינה מובטח ….אין אומנויות, אין ספרות, אין חברה, והגרוע מכל פחד מתמיד וסכנה מתמדת מפני מוות אלים, וחייו של אדם הם חיי בדידות, דלים, מאוסים, חייתיים וקצרים".  במצב הטבעי שולט החוק הטבעי האומר: "החירות שישנה לכל אדם להשתמש בכוח שלו, ככל אשר ירצה, לשימור הטבע שלו כלומר חייו שלו" (לויתן פרק יד). אולם אם לכל אדם ישנה זכות שכזו, אנו נקלעים למצב מלחמה תמידי, ולכן מחליטים בני האדם להגביל את עצמם ואת חירותם בכריתת ברית וחקיקת חוקים ויצירת שלטון שיפקח על קיום החוקים והברית, וכך יובטח שלומו ובטחונו של כל אחד מהם מפני זולתו.

האם היה בהיסטוריה מצב טבעי שכזה? הובס מתקשה לתת דוגמא היסטורית ברורה לכך, ומציין כי הפראים האינדיאנים (לדעתו) חיים במצב כזה, וכן כאשר פורצת מלחמת אזרחים ושלטון החוק קורס, אזי חוזר מצב הטבעי לשרור במדינה זו.

הובס אומר שמן הסתם נתמה על דבריו, הרואים במצב הטבעי מצב כה אלים, ומציירים את המין האנושי כחייתי ואכזרי, ועל כך הוא משיב:

"יתבונן אפוא בעצמו בצאתו לדרך, שהוא מתחמש ומבקש לו בני לוויה, וכאשר ילך לישון הוא נועל את דלתותיו ואפילו בהיותו בביתו הוא נעול את תיבותיו, וזאת בשעה שהוא יודע כי יש חוקים …מה דעתו על יתר הנתינים, עמיתיו כשהוא רוכב חמוש? ועל עמיתיו האזרחים כשהוא נועל את דלתותיו …וכי אין הוא מטיח אשמה בפעולותיו אלה כלפי המין האנושי כשם שאני עושה במילותיי אלה?".

המצב הטבעי התורני – היסטוריה ואידאל 

בפרשת נח מסופר על אנשי מגדל בבל שהתאחדו לבנות את המגדל, מנהיגם היה נמרוד, עליו מעידה התורה שהוא היה הראשון שייסד שלטון ריכוזי ושלט בבני אדם: "הוא החל להיות גבור בארץ" (בראשית י, ח). לפי דברי האברנאל פירוש הפסוק הוא: "שעד אותו הזמן היו בני אדם כולם שווים במעלתם, להיות כולם בני איש אחד, ונמרוד זה התחיל להתגבר ולמלוך על אנשי דורו".

בפרשתנו מתוארת ירידתו של אברהם אבינו למצרים עם שרי אשתו בעקבות הרעב ששרר בארץ כנען: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו" (בראשית יב, יב). בפרשת תולדות, מתרחשת סיטואציה דומה כאשר אברהם אבינו יורד לגרר בעקבות הרעב ושוב אומר על שרה אשתו שאינה אשתו ומנמק זאת לאחר מעשה כך: "ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי" (שם כ, יא).

אברהם מגיע למדינות מסודרות עם שלטון מלוכני יציב, ובכל זאת מצהיר בגלוי כי אין לו בטחון וערובה בהן, והוא חושש שמא מתוך חמדת אשתו היפה יהרגו אותו. אברהם אומר במפורש כי יש להבחין בין שלטון לבין יראת אלוקים, וכי השלטון המדיני אינו יכול להבטיח את היושר והצדק, ולא למנוע את רציחתו במסגרת החוק.

הובס, כנזכר לעיל, מראה כי ההתנהגות שלנו בחיי היום יום מדברת בעד עצמה, ומראה כמה הקיום החברתי אינו קיום בטוח כלל, וכי כל עוד לא החליטו או יחליטו בחברה מסוימת לחוקק חוקים חברתיים, המצב הטבעי שהוא מצב מלחמתי, הינו בהכרח מצב נטול מוסר: "אחת המסקנות …ששום דבר אינו יכול להיות בלתי צודק. הרעיונות של נכון ולא נכון, צדק ואי צדק, אין להם מקום שם. במקום שאין כוח כללי אין חוק, ובמקום שאין חוק אין אי צדק. עוצמה ומרמה הן שתי המעלות העיקריות במלחמה. צדק ואי צדק אינם מיכולות הגוף או הנפש. אילו היו, אפשר היה שיימצאו גם באדם שהיה לבד בעולם, כמו גם חושיו ורגשותיו. אלו הן תכונות המתייחסות לאנשים בחברה, לא בבדידותם". זאת אומרת שרק לאחר שנוצר שלטון ריבוני בעל כוח אכיפה מעשי, נוצרת חובה לקיים התחייבויות ולכבד בריתות, כיציאה מהמצב הטבעי בו לא שייך לדבר על צדק, היות ולכל אחד יש זכות טבעית להשיג עבור עצמו כל מה שיש בכוחו להשיג.

דבריו אלו מנוגדים למה שכתוב בתורה על אדם הראשון שגם בהיותו בגפו בגן עדן, נצטווה: "לעובדה ולשומרה" (בראשית ב, טו), כך שגם בבדידות המקסימלית של אדם הראשון, כבר היו חוקים ומצוות ששללו מצב טבעי חסר חוקיות.

קין והבל, היו לכאורה בתנאים של אותו "מצב טבעי", והתנהגו בהתאם להתנהגות "מצב המלחמה" שהובס משרטט כהולם למצב זה. אולם, בניגוד לדבריו על כך שבמצב זה שולטים חוקי המלחמה שמשמעותם היא: "באשר הגברה כזאת של השליטה בבני אדם נחוצה לשמירת קיומו של אדם, מן הדין שתותר לו". התורה רואה ברצח של הבל חטא, כפי שנאמר: "ויאמר מה עשית, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד, י), זאת אומרת שגם כשחיים במצב הטבעי ללא גוף שלטוני או ריבון, אין הוא מצב נטול חוקיות ומוסר (וזאת בעקבות שבע מצוות בני נח שאזכיר בהמשך).

מה קרה לאחר שהתרבה המין האנושי בעולם?

מגדל בבל שנבנה לאחר המבול, מהווה לכאורה דוגמא ראשונית-קלאסית מובהקת לאמנה חברתית שמפסיקה את המצב הטבעי, אך מצטיירת בתורה כדבר שלילי ביותר, והפסוקים בסוף פרשת נח מתארים כיצד ה' ירד ועצר את בניית המגדל ובלל את שפתם. ולכאורה לפי תיאוריית הלויתן, הרואה במדינה ובשלטון ; יצירה מלאכותית חיובית המשולה לבריאת האדם, והכלי היחיד שמאפשר לבני האדם לחיות חיים של ממש בעולם הזה, מדוע אם כן מגדל בבל היה חטא, ולא פסגת ההתקדמות האנושית, שהצליחה להגיע להבנה מה עליה לעשות בכדי לחיות בשלום איש עם אחיו?

יתכן שהביקורת כלפי מגדל בבל לא היתה על עצם היציאה מהמצב הטבעי וכריתת האמנה החברתית ביניהם (שהיא לכשעצמה מבורכת, וכפי שנראה בהמשך אולי אף נחשבת לחובה ממש), אלא היא מופנית כנגד התכנים הבעייתיים שהיו בבסיסה כמבואר במדרשים ובפרשנים השונים, המתארים את הכפירה והמרד שהיו בבסיס הרציונל של בניית המגדל.

אולם אף אם ברור על פי מעט המקורות שצוטטו עד כה,  שדבריו של הובס מנוגדים בתכלית לכל הכתוב בתורה, אף על פי כן שומה עלינו לנסות להעמיק ולהבין מהו רצון התורה ביחס למדינה? דהיינו, מה היה המצב האידאלי המדיני התורני בעולם, וכיצד למעשה התפתח שלטון ומלוכה בעולם אליבא דחומש בראשית? זאת אומרת כיצד רצה הבורא שיתנהגו בני האדם בעולם מבחינה חברתית, האם נאמר שהם נצטוו לצאת מהמצב הטבעי ולייסד שלטון וחוקה במצווה השביעית בה נצטוו בני נח, הלא היא מצוות ה"דינים"? לכאורה, דבריו של הובס מחדדים את נחיצותה של מצווה זו, היות ולולא קיומה של מצווה זו (ושאר ששת המצוות), שומה היה עלינו לומר כי נבראו בעולם בני אדם כה רבים, ללא הנחייה כיצד עליהם למסד את חייהם המשותפים ולאפשר לעצמם קיום בטוח בעולם. האם הבורא השאיר זאת כביכול ליד המקרה? וסמך על התבונה האנושית שתוביל את בני האדם למציאת הפתרון של בריאת הלויתן המלאכותי שמתאר הובס בפתח ספרו, דהיינו המדינה והחוק שבראשה המלך?

הרמב"ם כותב בספר שופטים הלכות מלכים: "על ששה דברים נצטוה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים. אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטווה. הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר: אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם" (פרק ט, א). הרמב"ם אם כן אומר כי מבחינה היסטורית-אידאלית: "כן היה הדבר", זאת אומרת שמעולם לא היה מצב טבעי נטול חוק בעולם, אלא שמתחילת הבריאה (אדם הראשון), ניתנה מערכת חוקים שמנעה את הכאוס שמתאר הובס. לפי זה המין האנושי מעולם לא נזרק לעולם של חיים דלים כפי שקובל הובס, ומעולם לא היה מצב בו כביכול עתידה של האנושות היה תלוי בחכמת בני האדם שישכילו לכרות ברית ולחוקק חוקים שייטיבו את קיומם, אלא להיפך, הם נבראו לתוך מצב בו החוק כבר היה קיים והם רק נצטוו לשמור עליו.

רבי משה איסרליש (הרמ"א) מבאר בספר השו"ת שלו, כי לא היתה זו מערכת חוקים מופשטת בלבד, שניתנה לבני נח, אלא היא כללה בתוכה גם מערכת אכיפה. אלא שנחלקו בגמרא האם זו אכיפה הפועלת לפי חוקיהם, או שעליה לפעול בדומה למערכת בתי הדין ביהדות: "רבי יוחנן סבור שבן נח אינו מצווה רק לשמור המנהג המדיני, ולדון בין איש ובין אחיו ובין גרו משפט יושר …ורבי יצחק רוח אחרת עמו וסובר שדיני בני נח הן אותם דינים שנצטוו ישראל בסיני" (סימן י).  לפי זה, לדעת רבי יוחנן למרות הצו האלוקי של שבע מצוות בני נח, עם כל זאת גם לאחר מכן נדרשה יוזמה אקטיבית של בני נח לבסס מערכת משפט ואכיפה מדעתם ומחכמתם ובהסכמתם, ובלשון הרמ"א: "המנהג המדיני", שתיישם ותאכוף את קיום המצווה בפועל.

אברהם והמדינה

לפי זה עלינו לעיין בקורותיו של אברהם אבינו במצרים ובגרר, ולהבין האם חששו שמא יהרגו אותו, והתבטאותו על חוסר יראת האלוקים במקום הזה, רומזים רק לכך שהמנהג המדיני שם לא היה חזק ומבוסס דיו? או שמא כוונתו שמערכת החוק במצרים ובגרר (שיתכן והיתה חזקה ומבוססת), לא היתה קשורה כלל לשבע מצוות בני נח? זאת אומרת האם אי האמון שמביע אברהם בחוקי מצרים וגרר, נובע מאי אמון בבני המקום שיוכלו בחכמתם לייסד מנהג מדיני מוסרי ומערכת אכיפת חוק (למרות אמונתם), כפי שסור רבי יוחנן שעליהם לעשות, או שהוא מתכוון לומר שהיות והם מתעלמים לחלוטין משבע מצוות בני נח ואינם מאמינים בבורא עולם, לכן הוא איננו סומך על שלטון החוק שלהם?

הרב בן ציון פירר רב המושב "ניר גלים" מבאר בספרו "הגיונה של תורה" כי הפסוקים מוכיחים כמה הבדלים בין חטיפת שרי בידי פרעה, לבין חטיפת שרה בידי אבימלך מלך גרר: פרעה נענש בחומרה בנגעים ללא אזהרה, ואילו אבימלך הוזהר ונענש רק בעצירת רחם, אברהם משיב לטענות אבימלך ומצדיק את התנהגותו בפניו מה שאין כן לפרעה הוא לא משיב אף מילה, הבדל נוסף הוא שה' מתגלה לאבימלך בחלום ומצדיק את דבריו, בשונה מפרעה.

ומדוע?

לדבריו, ניתן לומר כי החוק מתיר למלך לקחת לו לאשה בחורה פנויה מאזרחי מדינתו, וזהו שורש ההבדל בין פרעה ששרי היתה נתינה זרה בארצו, ולא היתה לו רשות חוקית לגעת בה, לבין אבימלך שהיה אחד ממלכי כנען. לכן כל עוד היה סבור אבימלך ששרה אינה אשת איש, הרי שזכותו כמלך הארץ היתה לקחתה לו לאשה, ומזה נובע היחס השונה אליו לעומת פרעה.

הסיבה שאני מצטט פרשנות זו של הרב פירר היא מפני שהיא מדגימה וממחישה את "המנהג המדיני" ואת יחס התורה אליו, עד כדי כך שישנם (לדבריו) הבדלים בין פרעה ואבימלך בעונשים ובחומרת המעשים (למרות שלכאורה מדובר בסיפור זהה ממש), והעולה מדבריו הוא ; שאם נקבל את העובדה שאכן החוק התיר לאבימלך כמלך המקום לקחת לו אשה כרצונו, הרי שזה תקין וצודק וראוי, ואף אברהם אבינו עצמו לא יכול היה להתמודד כנגד חוק זה, וכל חששו המוקדם היה רק שמא יהרג כבעלה של שרה, אולם משנלקחה שרה מתוך חשיבה שהיא אינה אשתו, לא היה בכך חוסר יראת שמים או כאוס של מצב טבעי, אלא להיפך: קיום מצוות הדינים שנצטוו בני נח.

במאמר המוסגר, דבריו של הרב פירר אינם תלושים מהמציאות, ובהקשר לפרשנותו ארצה לצטט מספרו של י. הוזינחה "בסתיו ימי הביניים", בפרק שלישי: "הדוכס נוהג לנצל את כוח שלטונו לרעה, על ידי שהשיא את קשתיו או שאר משרתים מיוחסים פחות לאלמנות או יורשות של אזרחי עיר עשירים, כדי למנוע את הזיווגים הללו היו ההורים מצידם ממהרים להשיא את בנותיהם מיד עם הגיען לפרקן. מעשה באלמנה אחת שמטעם זה שבה להינשא יומיים לאחר קבורת בעלה" (עמ' 45). את פשר ההתנהגות הזו בחסות החוק, מסביר הוזינחה על פי תפיסות אותם הזמנים, בהם נהגו לחשוב כי: "אלוקים ברא את פשוטי העם על מנת לעבוד את האדמה ...את הכהונה למעשי הדת, את האצילים למען יטפחו את המידות הטובות ויקיימו את המשפט ...התעלמות זו מן החשיבות החברתית של פשוטי העם, היא כמעט נחלת כל המחברים מן המאה ה-15" (שם, עמ' 44). זאת אומרת שאין מדובר על אירועים פרה-היסטוריים, אלא על תפיסות אזרחיות ומשפטיות שרווחו עד לא מכבר באירופה המתורבתת..

אם כן, התורה מפגישה אותנו עם מספר מודלים בפרשיות אלו: המצב הטבעי (כביכול), בו קין והבל ממחישים את מצב המלחמה שמתבטא בסופו של דבר ברציחתו של הבל. לאחר מכן אנו פוגשים את ראשית השלטון של נמרוד, ואת האמנה החברתית וכריתת הברית בבניית מגדל בבל, שאינה נתפסת כחיובית בעיני ה'.

בפרשתנו ובפרשיות הבאות כבר מתוארות מדינות קיימות (מצרים וגרר), והחוק ששלט בהן, וראינו כיצד התורה מחשיבה את החוק המדיני ומעניקה לו סמכות. ומאידך שוללת את החוק הבלתי-מוסרי כדוגמת מגדל בבל, לקיחת שרי על ידי פרעה, ואת חוקי סדום שמהווים דוגמא למצב בו חובת מצוות הדינים, מחטיאה את מטרתה ומשרתת את אי הצדק במקום את הצדק.


לעילוי נשמת סבי רבי מרדכי בן רבי משה הלוי, שיום פטירתו חל היום.

אהבתו לארץ הקודש עמדה לו להינצל מצפרני הנאצים, ולהקים דור ישרים מבורך בארצנו

יהי זכרו ברוך

ויקיפדיה

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

אבני הרחוב המשתלבות

אבני הרחוב רוחשות ומגדלי העיר ללא הפסקה מהדהדים את שיחת הסליחות של אליהו פולק

סילביה וספנסר

בין עבודה לנטל, ובין חיבור לחנק, סילביה וספנסר מובילים אותנו לבין המיוחד שיכול להתקיים רק בזוגיות

חנוך

"אַבָּא חוֹנֵךְ יֶלֶד חוֹנֵךְ אַבָּא חוֹנֵךְ יֶלֶד" – שיר מאת יעקב מתן

הכל יחסים

כי הכל יחסים ובלי זה כלום לא קיים

רבי מאיר שפירא

היש לך ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העליון בין הקב"ה אורייתא וישראל מהדף היומי

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן