ה'בוס' החרדי שלי מתעלל בי מינית ואין לי למי לספר • מונולוג מצמרר

היא מתגוררת בעיר חרדית מוכרת, נשואה לאברך ואם לילדי חיידר מתוקים. ה'בוס' במקום העבודה שלה איש חסד מוכר, אבל אחרי שהזהירה את אתי קצבורג לטשטש את פרטיה - היא חושפת מה קורה מאחורי הדלת הסגורה • קשה לקריאה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

את האמת, לעולם לא חלמתי שאאזור אומץ ואכתוב על נושאים כאלה שהשתיקה יפה להם, תרתי משמע, מה עוד שאומנות הטאטוא מתחת השטיח נהירה לי, כי איכשהו אני חלק מהמערכת ה'מאד' משומנת הזו שמבכרת את 'תהיי צנועה ותשתקי' אל מול סיפורים שנשים מעדיפות לשמור לעצמן מחשש לחוסר אמון והאשמה מצד המשפחה או הסביבה הקרובה.

את הסיפור הזה לא תקראו בשום עיתון חרדי ואף אחד לא באמת ידבר עליו, וכשהוא יסופר, סביר להניח שיהיו 1,000 תירוצים ואנשים שיפריכו את זה.

אבל בדיוק בגלל זה אני כאן לספר את זה.

כי כששמעתי אותו צרב לי כל כך עמוק בלב, וכאב לי כאילו מישהו תקע לי אגרוף בעין. העוולה וחוסר הצדק צעקו באלף צלצולים מחרישי אוזניים.

אז אכתוב את זה בשמה, בדיוק כמו שהיא סיפרה לי את זה, כשישבה מולי יפה וטראגית, רק אשמיט שמות מזהים בשביל שאף אחד לא ייפגע.

"הי, אני  יהודית, תושבת אחד הריכוזים החרדיים היותר מוכרים. אני מחנכת את ילדי כאן בעיר הזו ומשתדלת ללכת בתלם, מוצאת חן וחסד בעיניי שכנות, מורות ורבני העיר, ככה 'ביי דה בוק'.

"הכל קרוב לי, הבית, המכולת, המרפאה, העבודה, הכל שגרתי, רגיל, צפוי, ועל טהרת החרדיות.

"כולם בטוחים שאני בסדר, אני השכנה הטובה, המפרגנת, המחייכת, הרעייה הטובה שמחכה לבעל בסוף יום אחרי שהוא חוזר מהכולל, עם סיר חם וחיוך שלא משקף כלום, אך במפנים אני שורפת, יום יום אני חווה השפלה במקום שאמור להיות כמעט הכי בטוח עבורי, במקום העבודה שלי.

"מקום עבודה קלאסי עם שעות נוחות לאשה כמוני, בלי הסחות דעת וייצוגיות יתר, בלי חלומות או שאיפות גדולות, אבל עם בוס אחד (חרדי, עבר את כל וועדות הקבלה, בעל חסד ואמת) שממרר את חיי מהרגע בו אני נכנסת לחנות עד הרגע שאני יוצאת.

"ממרר? לא מצליחה להוציא את המילים האלה אבל הוא אובססיבי אליי, דוחה, נוגע בי בכל דקה אפשרית וחולש למרחב הפרטי שלי בלי בושה.

"בכנות, אף פעם לא חשבתי שאפשר להטריד במילים אבל אין גסות שלא שמעתי ממנו בהקשר אליי, ואני מרוב פחד מתאבנת. כי מילה אחת שאני מחזירה לו שלא במקום אני חוטפת איומים על כך שאני יכולה לקום ולעזוב, ואיך אני לא יוצלחית ונטולת תעודות והכשרה לא אמצא שום מקום בו הבוס יהיה עדין ומתחשב כמוהו.

"חשבתי על זה פעם, ללכת להתלונן לרבני השכונה על הגיהנום שאני חווה, אך הבושה וחוסר האימון שאצטרך לחוות מהסביבה משתיקים אותי ואני פשוט סובלת ושותקת. למי באמת יאמינו? – לבעל חנות חרדי לפי הכללים, שמוכר מוצרים מותאמים ונותן מחירים לבני תורה כדין, או לי אשה שלא אמורה להבין או להכיר מושגים כאלה בכלל?

"לא יודעת כמה זמן זה יימשך, הפחד המשתק הזה והעובדה שאני כמעט חסרת אונים מול גבר אחד מגעיל ודוחה שמתעלל בי, דורך עלי ומשחק בי כאילו הייתי בובת הסמרטוטים המהממת שלו.

"במקום ממנו באתי לא לימדו אותי להתמודד עם מישהו כזה שגוזל ממני את כל נשיותי ברגל גסה והפך אותי לאובייקט נטול מח ורצונות".

היא מסיימת את הסיפור.

ואני, ששותקת רוב הזמן (דבר נדיר מדי) לא יודעת איך אני מגיבה לזה. רסיסי תמונות וסיפורים צפים בי על גברים חרדים, בעלי משפחה, חד הוריים, רווקים, שמרשים לעצמם לפעמים יותר מדי כי הם יודעים שעם נשים חרדיות זה אפשר. הן לא תגשנה להתלונן כי הן מפחדות, מהקהילה שלהן, מהסביבה, מהבעל, מהרבנים – כי מי יאמין להן? תמיד יאשימו אותן שהן אלה שהלכו שלא בגדרי הצניעות והכשילו גברים.

נורא קל לנפנף בהינף יד תלונה של אשה ולטעון שהיא מדמיינת או מפנטזת או ווטאבר. ותמיד הפחד הנוראי הזה של 'מה יגידו?' עומד שם כמו פיל ענק ואפור ומציק.

אני חושבת שלא מעט נשים חרדיות חוו בצורה זו או אחרת הצקה או הטרדה דוחה, דווקא מאלה הכי פחות צפויים, כאלה שמחזיקים במשרה מכובדת, או בעלי משפחות שבטוחים בעולמם ולא מפחדים שמישהו יעז לערער את מעמדם או להפר את שלוות יומם.

ובדיוק בגלל זה הם בטוחים.

ומסוגלים.

ומטרידים.

והעולם והסביבה והמשפחה שלהם שותקת, כי מי שם לב לזוטות כאלה, שעלולות להחריב משפחות שלמות וליצור כתם מכוער שלא יתנקה?

והנשים.

שותקות ונאכלות מבפנים, ונהרסות. כי הכל מכוסה טוב כל כך, ומשומן במערכות צדקניות וכשרות, ועטוף היטב בכיפה וציצית, ואפילו דרך החרכים לא תמיד ניתן ללמוד על האמת העצובה והנוראה הזו.

ומי יודע עד מתי?

Photo by Elia Pellegrini on Unsplash

14 מחשבות על “ה'בוס' החרדי שלי מתעלל בי מינית ואין לי למי לספר • מונולוג מצמרר”

  1. עד מתי?
    עד שיוקם "פורום תקנה" חרדי, ע"י אנשי ונשות מקצוע שיפעלו ביושר ובאומץ וללא משוא פנים.

    הגב
  2. כואב! קשה! מזעזע!
    קצת חוטא בהכללה שבשתיקה (שלטעמי זו אחריות העורכים לסייג מעט)
    אבל בהחלט חייב להישמע! להיצעק!
    להיות מטופל. ויפה שעה קודם!

    תמשיכי להביא לנו תוכן איכותי

    הגב
  3. אז למה היא ממשיכה לבא לשם? מי כובל אותה? שתקום ותלך, לא מצליחה להבין אותה!

    בימי החזון איש היה מאבק גדול לא לחייב את בנות ישראל ב'גיוס בנות'. רב אחד התווכח עם החזון איש ואמר לו מה ההבדל בין עבודה לבין צבא? אמר לו החזון איש, בעבודה ברגע שמשהו לא ימצא חן בעיניה היא קמה ועוזב מיד!

    למה היא לא קמה ועוזבת, אפילו בנימוס, תגיד שלא מתאים לה עם הילדים עם השעות, וכו', ותודה רבה וביי.

    למה להמשיך לסבול?

    הגב
  4. למה היא לא מקליטה אותו ואז שתפנה לבית הדין המקובל באזור או לרב של בעלה וכו' ותשמיע לו הכל
    ואז קלונה לא היחשף ונשים אחרות לא תיפולנה בזוועה הזו

    הגב
  5. א. להתלונן זה חובה, יום אחד מישהו אחר יסבול במקומה
    ב. לקום ולעזוב בכל מחיר, אם הבוס שלה היה רוצה שתעבוד בשבת ??? זה אותו דבר ואף יותר מזה !!!!
    ה יעזור לה

    הגב
  6. לב המונולוג הזה לא קשור כלל לבעל החנות ולמקום העבודה של האישה.
    המילים החשובות כאן, לדעתי, הן: "עם סיר חם וחיוך שלא משקף כלום".
    האישה הזו חיה חיים של אחרים. היא נולדה וגדלה במקום שהסליל אותה להתחתן בגיל צעיר ולפרנס את בעלה – שלא היא בחרה.
    אין אהבה בחייה ולא הגשמה עצמית. הייתי אומר שאפילו האמונה ממנה והלאה. היא מתפקדת כמו מכונה. מכונה שביום מטפלת בילדים ובלילה מפיקה ילדים. בין לבין היא לא קיימת כיישות בעלת עצמאות או חשיבות.

    מקום העבודה הוא הבעיה הכי קטנה בחייה. זה הסימפטום לבעיה הענקית בחייה שהיא חוסר תוחלת וחוסר באהבה. היא, כמוני, רואה את בעלה הבטלן מבזבז את החיים שלו בבטלה בכולל. מצפה שהסיר החם יהיה מוכן כל יום. ששולחן השבת יהיה מסודר למופת בזמן שהוא ממלמל מילמולים בבית הכנסת. שתלך למקווה בימים הנכונים ושתהיה מוכנה בזמן לעשיית מצוות הבורא.
    אלה לא חיים. זו עבדות. והעבדות מתגשמת בחנות עם בוס שיודע לדרוך כמו שצריך על הנקודות הכואבות.

    השינוי האמיתי יבוא כשהיא תתחיל למרוד. כשתתחיל לדרוש מבעלה שיילך לעבוד ויפרנס את משפחתו כמו גבר. כשתפסיק להכין את הסיר החם בסוף כל יום.

    הגב
    • מישהו דיבר על בעל בטלן? היא דיברה על בעלה, ואולי דווקא מה שהוא לומד זה אחד ממקורות המחיה הנפשית שלה.
      די לצמצום ולבורות. לא כולם חייבים להיראות כמוך… כל אחד בעולם שלנו נהנה מדברים אחרים, וחווה אנרגיות מהשראות אחרות.
      לא כולם דווקא צריכים להיות כמו בכללי … מי שבחרת!!

      הגב
  7. בולשיט אחד ענק.
    תלונה במשטרה ומציבים מצלמות נסתרות ונגמר הסיפור.
    לא קונה את השטות הזאת.

    הגב
  8. תפסיקו להאשים את החרדים בכל דבר, אני כיום כבר לא מאמין ולכן לא מקיים, אבל אני עדיין חושב שיש שבציבור החרדי הרבה יתרונות, ובעיקר בנושא של הטרדות מיניות, אשה חרדית מוטרדת הרבה פחות מכאשר אשה בציבור הכללי, והסיפור הזה כואב אבל סיפורים כאלה של אשה שמפחדת לעזוב את מקום העבודה למרות הטרדות מיניות יש בכל המגזרים..

    הגב

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

תקיעת שופר
אלול תשע"ז

אלול ליטאי או אלול חסידי, מה האלול שלכם?

סיפורו של ההלך

איך יתנקה ההלך השפוף, ומי יקח את האחריות

חתול שחור

יש חתול ויש חתול שחור, ואולי בכלל עדיף כלב. מצויר.

וּקְרָא עָלֶיךָ

כל אדם צופן בעצמו איזו תרשיש, אניה המחשבת להישבר ונינווה לברוח אליה

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן