אביר האמונה

פרשת חיי שרה: אמונה ובטחון בחיי אברהם אבינו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

סרן קירקגור, הפילוסוף הדני כינה את אברהם "אביר האמונה". אברהם, לדידו של קירקגור בספרו "חיל ורעדה" מגלם את פסגת האמונה, בה המאמין מסוגל לפעול כנגד האתיקה עצמה (בנסיון העקידה), בשם אמונתו.

בפרשת לך לך אנו מתוודעים לאברהם ומלחמותיו אשר מתוארות בפסוקי ההפטרה מספר ישעיהו: "מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגלו, יתן לפניו גוים, ומלכים ירד. יתן כעפר חרבו, כקש נדף קשתו". אברהם מפרסם את האמונה בכל רחבי המזרח, ועומד איתן בנסיון אחר נסיון, ודבק בבורא המבטיח לו: "אל תירא אברם, אנכי מגן לך, שכרך הרבה מאוד" (בראשית טו, א).

מהי למעשה האמונה?

א. הוסרל כותב בספרו "הגיונות קארטזיאניים" כך:

"ככל שנוסיף להתעמק בכוונתה של השאיפה המדעית, כן ילכו ויתגלו לעינינו יסודות מכוננים של האידאה התכליתית הכללית של מדע ממש" (עמ' 9).

זאת אומרת שאם ברצוננו להבין מהו ידע מוצק וודאי, "מדעים במובנם האמתי והממשי" (שם), ולא רק "מדעים כעובדות של תרבות" (שם), עלינו להתרכז בשאיפה המדעית, ולבחון להיכן היא שואפת להגיע בביסוס הידע, וכך נוכל להתחיל לצעוד בדרך אל ניסוח אפשריותו והיתכנותו של ידע אובייקטיבי מבוסס, "מדע שיזכה לביסוס של ממש באורח רדיקלי" (עמ' 7).

דבריו של הוסרל יכולים לשמש אותנו בבואנו לצעוד בדרכו של אברהם אבינו, בבחינת דבריהם של חז"ל שאמרו כי "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" (תנא דבי אליהו רבה, פרק כה).

בכדי שנוכל אף אנו להיות "אבירי אמונה" עלינו להגדיר ראשית כל את "שאיפתה" של אותה אמונה. האם אמונה פירושה תחושה רגשית של מציאות הבורא? או שמא עיקרה הוא הכרה שכלית במציאותו? ואם כן עד היכן תכליתה, ומהן השלכותיה המעשיות לחיי היום יום?

ביסוסה של "אמונה אמתית" בדומה לביסוס של "מדע אמתי", מחייב אם כן תהליך אישי בו על המאמין להגדיר לעצמו את שאיפתה של האמונה, וכך יוכל להמשיך ולבסס אותה בתוכו פנימה.

מהי אפוא שאיפת האמונה?

פגשנו את אברהם ושרה המצפים שנים כה ארוכות לילד, כפי שאומר אברהם לה': "ואנכי הולך ערירי" (בראשית טו, ב).

קירקגור מתאר את אותן שנים ארוכות של ציפייה, ומדגיש את חלקה של האקטיבי של האמונה שבאותה ציפייה:

"בכוח האמונה קיבל אברהם את ההבטחה כי בזרעו יתברכו כל משפחות האדמה, זמן נקף, האפשרות היתה מונחת שם, אברהם האמין, זמן נקף, האפשרות הלכה ורחקה, אברהם האמין …אנושי להתעצב עם הנעצבים, אך נעלה יותר להאמין, מבורך יותר להגות במאמין. אברהם לא כתב קינות, הוא לא מנה בדאבה את דפי הזמן החולפים, הוא לא הביט בשרה במבט של לא יאומן, תוהה שמא היא זקנה והולכת …אלמלא האמין אברהם, שרה היתה מתה בצערה, ואברהם, משומם ביגונו …זה המקווה תמיד לטוב ביותר מזדקן והולך, מתוך שהחיים טופחים שוב ושוב על פניו, וזה אשר ערוך כל הזמן לקראת הגרוע ביותר מזדקן עד מהרה, ואילו זה אשר מאמין משמר את נעוריו תמיד …הנס שבאמונה מונח בכך שהם היו צעירים דיים לייחל, והאמונה היא ששימרה את משאלתם, ועם המשאלה את נעוריהם" (עמ' 15-17).

קירקגור מתאר את הפרגמטיות של האמונה המעניקה כוח פנימי לאדם, כוח זה כפי שמבאר הרב אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו" (חלק ה), שונה מדמיון בעלמא, היות והוא אינו עוסק בתוכן שמחוץ לאדם, אלא מהווה כוח פנימי שיכול תמיד להעניק למאמין כוחות, בהתמודדותו עם משברי החיים.

האמונה בה עוסק קירקגור, מופיעה ומומשגת בספרות היהודית כ"בטחון", כך למשל כותב רבנו בחיי בתחילת שער הבטחון בספרו "חובות הלבבות": "מהות הבטחון היא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בענין אשר בטח עליו". האמונה אם כן, מעניקה לאברהם כח פנימי אשר מעניק לו חסינות ומשמר את נעוריו, וכפי שאומר קירקגור: "כי אכן נעלה לוותר על משאת לבב, אך נעלה יותר לדבוק בה לאחר שמוותרים, נעלה לתפוס את הנצחי, נעלה יותר לאחוז בחוזקה בזמני לאחר שמוותרים עליו" (שם). אמונתו של אברהם בהבטחתו של ה' כי עתיד להיוולד לו בן, אפשרה לו לחיות בשלוות נפש גם לנוכח השנים הרבות שחלפו, ולא לשקוע בזקנה ובייאוש.

ה"חזון איש" מסכם זאת במילים ספורות בספרו "אמונה ובטחון":

"האמונה היא המבט הכללי של בעליה, והבטחון המבט של המאמין על עצמו, האמונה בבחינת הלכה, והבטחון בבחינת מעשה" (עמ' טו).

הפרשה פותחת במילים: "ויאמר ה' אל אברם לך לך", אברהם הינו נביא השומע את דבר ה' ומקבל ממנו הנחיות ברורות לחייו. ואילו בהמשך הפרשה נאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו, ו). ולכאורה כיצד ניתן לומר שאברהם "האמין"? והלא ה' מדבר אתו ישירות, ואם כן הוא כביכול מכיר ויודע את ה', ומדוע וכיצד נצרכת ומתאפשרת האמונה, בשלב שלאחר הידיעה?

רבי עובדיה ספורנו בפירושו לתורה, רומז את התירוץ לשאלה זו בדבריו: "בטח שיעשה מה שאמר בלי ספק, אף על פי שהיה הדבר נמנע או רחוק אצל הטבע".

האמונה אותה מתאר קירקגור, אינה אמונה מופשטת במציאות הבורא. פתחנו בשאלה מהי שאיפתה של האמונה, וכעת אנו לומדים כי שאיפתה היא להביא את המאמין לאותה מנוחת הנפש עליה מדבר רבנו בחיי, ולאותו מבט של המאמין על עצמו כדברי החזון איש.

מבט זה אפשר לאברהם כדברי קירקגור: "לחיות בשלוות נפש גם לנוכח השנים הרבות שחלפו, ולא לשקוע בזקנה ובייאוש".

המאמין רוכש מבט כללי על העולם והחיים, ומהתאוריה הוא מתקדם עם האמונה לחיי המעשה, חיים עם כח פנימי של מנוחת הנפש הנובעת מההסתמכות על השגחת הבורא עליו. ההשגחה מאפשרת מנוחת-נפש מפני שהיא שוללת את המקריות, מתוך הבנה שכל מה שקורה בחי האדם, קורה בהשגחה פרטית מכוונת מטרה, ומשום כך כישלונות העבר או סטטיסטיקות ברורות מההווה אינן מקטינות או מגדילות כלל את היתכנותם של אירועים והתרחשויות בחייו הפרטיים של האדם המאמין.

Image by rawpixel from Pixabay

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

ממני נבצרתי

שיר מקורי מאת אביגיל היילברון

ירו ברבין

לחבוק חיים חדשים במקביל לרצח אדם הוביל את אלחנן יונס לתובנה אקטואלית במיוחד

בין כסה לאפור

בין כסה לאפור, ברגעים של לבן וקידוש לבנה, הרעש המבעית מבחוץ, מקבל את כיפור כתירוץ

רקב מדיה בע"מ

משה מנס לומד בדרך הקשה שאין מתנות חינם בתל אביב

פרשת נח – העבדות כמשל

פרשת נח: עבדות, קורבנות, הדרת נשים – כיצד יש להתייחס למצוות הנתפסות כבלתי מוסריות בזמננו.

קול קרקורי המטיפעונים

התנצחותם של גדולים בעיטור הבכורות בפדיון הבן, מזכה אותנו לפירוש יקר ומיוחד בקינת אני הגבר ומנהג הכפרות

דיאטת הדיאטות

אך חלפו החגים והמירוץ לגזרה התחיל, מוישה מגיע לתובנה במלחמת הדיאטות

תיבה לו הייתה לי

אלחנן יונס משיט אותנו בתיבת ההזדמנויות אל אי האחווה האנושית

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן